רש"י על קהלת ז׳:י״ט

19 הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם. לְפִי שֶׁאָמַר, "אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה", אִם רָשַׁעְתָּ מְעַט, אַל תּוֹסִיף עָלָיו, אֶלָּא פַּשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשֶׂיךָ וּתְהֵא תוֹהֵא עַל הַחֵטְא, אָמַר, "הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם", שֶׁהִיא יוֹעַצְתּוֹ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה:

20 מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים. מָצִינוּ בְיֹאשִׁיָּהוּ שֶׁהֵעִיד עָלָיו הַכָּתוּב, "וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ וְגוֹ'". הֲרֵי עָמְדָה לוֹ חָכְמָתוֹ, שֶׁפִּשְׁפֵּשׁ בְמַעֲשָׂיו וְטוֹב לוֹ מֵעֲשָׂרָה מְלָכִים שֶׁהִרְשִׁיעוּ וְלֹא שָׁבוּ מִדַּרְכָּם:

21 אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר. בִּיְרוּשָׁלַיִם: רְחַבְעָם, אֲבִיָּה, אֲחַזְיָה, יוֹאָשׁ אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹיָדָע, אֲמַצְיָה, אָחָז, מְנַשֶּׁה, אָמוֹן, יְהוֹיָקִים, צִדְקִיָּהוּ: